אני תושב הרצליה פיתוח, מנהל חברה מצליחה מאד, החברה שבבעלותי אותה הקים אבי הפכה את משפחתנו לאמידה בכל קנה מידה – ועתה נקלעה לקשיים שאיימו על קיומה ועל עתידה הכלכלי של המשפחה.
הדבר שכאב לי ביותר הוא שמשמעות הדבר היא הוצאת אבי הקשיש מהבית המוגן בו הוא נמצא לבית זקנים סיעודי של המדינה. לא ישנתי לילות, ובוקר אחד כאשר ידעתי שהחרב מונפת עליי, קמתי מוקדם בבוקר, לקחתי את התפילין שאותן הנחתי רק במסיבת בר המצווה שלי ונסעתי לבני ברק להתפלל שחרית לאלוקים.
לא הייתי דתי אבל הגעתי למקום שידעתי כי אין שום תקווה אחרת. שאלתי עובר אורח היכן אפשר להתפלל בשעה כזו? מיד הוא אמר: "באיצקוביץ", בו יש הרבה חדרים שבהם יש מניינים בזה אחר זה. הגעתי לשם, הנחתי תפילין והתחלתי להתפלל. לפתע החלו הדמעות לזלוג מעיני, בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם. לא התביישתי מאיש, אין לי כאן שום מכר. תוך כדי תפילה שמתי לב שלידי ישב חרדי כבן 30 שבכה אף הוא בתפילתו, בכיו היה מאופק יותר, אך נראה שמשהו מציק לו, חשבתי לעצמי שאולי אושיט לו עזרה ואז הקב"ה יעזור לי. בסוף התפילה ניגשתי אליו ושאלתי אותו בעדינות תוך התנצלויות על החדירה לחייו הפרטיים, מה מעיק עליו, שכנעתי אותו לספר לי, בסופו של דבר הוא נעתר וסיפר כי נקלע שלא באשמתו למצב כספי קשה מאוד הוא חייב 46,800 ₪ ואין לו מושג מהיכן יחזיר ולכן הוא מתפלל לה' שישלח לו כסף להחזיר את החובות המעיקים עליו כל כך, היות והוא אברך כולל ורק אשתו עובדת. מבלי לחשוב הוצאתי פנקס שיקים, מלאתי בו סכום של 50,000 ₪ ואמרתי לו: "תפדה את השיק ותחזיר את החובות שלך, אבל יש לי 2 תנאים: אחד תרשום את המס' של המזכירה שלי, תתקשר אליה להצהיר שקיבלת ממני שיק שלא אסתבך עם מס הכנסה יותר מכפי שאני מסובך, ושנית תתפלל עלי ללא הפסק במשך היום כדי שהחברה שלי תיחלץ מהמשבר אליו נקלעה". להפתעתי הוא אמר: "איני רוצה לעבוד עליך, איני מתפלל כל היום, אני לומד גמרא בכולל רוב היום, מתפלל 3 תפילות. יש לי עוד כולל בערב שאולי אוכל לבטלו ובמקום זה לומר תהילים עליך, הסכום שאתה נותן לי מציל אותי, אבל לא אשקר לך שאני מתפלל כל היום, אני לומד".
זה ריגש והפעים אותי, היושר שלו כבש אותי לגמרי, הייתי מספיק חכם להבין שלימוד הגמרא של האדם הזה שווה לי כמו תפילה, אולי אפילו יותר. ואמרתי: "עזוב, תמשיך את הלימוד שלך כרגיל, אבל תקדיש אותו בשבילי". לקחתי ממנו את המס' הטלפון בשביל להודיע לו מתי החברה עומדת על הרגליים והוא משתחרר מהמחויבות שלו. והלא יאמן קרה, באותו יום בצהריים קיבלתי שיחת טלפון מבחור בן 23. שלוש שנים קודם פנה אלי אביו ואמר לי: "יש לי בן גאון שממציא משהו במחשבים, בוא תשקיע בהמצאה שלו ותקבל אחוזים". שילמתי מיליון וחצי שקל ומאז לא שמעתי ממנו וגם לא התעניינתי, וכעת הם קיבלו הצעה מחברה בארצות הברית תמורת ההמצאה שלו, הוא מתקשר לעדכן בהתפתחויות, "אתה רואה, כנראה היה לך כדאי להשקיע", זה לא המיליון וחצי אלא החמישים אלף שנתתי לאברך הזה הבוקר, חשבתי בליבי. העיסקה עדיין לא יצא לפועל אבל ידעתי שלפחות יש מישהו שלומד ומתפלל על זה. אחרי חודש בוצעה העסקה שפורסמה בכל העיתונים, החברה שבבעלותי נעמדה על הרגליים ואני נשמתי לרווחה. כמה שנים חלפו, בני וכלתי לא זכו עדיין לפרי בטן, כל הטיפולים שעשו לא צלחו. ערב אחד הגיע אלינו בני וביקש לשוחח אתנו, הוא אמר שהרופאים ייאשו אותם ואמרו שאין סיכוי וכעת הם חושבים לנסוע לחו"ל כדי לאמץ משם ילד.
רגע לפני שיצא לפתח אמרתי לו: "חכה רגע", ובפעם הראשונה סיפרתי להם על המשבר אליו נקלעתי… לפני מספר שנים, אפילו לאשתי לא סיפרתי, הם לא ידעו כלל על הסכנה שריחפה מעל ראשם, הם ישבו מולי המומים, "נסו לנסוע לבני ברק, תמצא שם חרדי שלומד כל היום, תבקש ממנו שילמד ויתפלל עליך, אולי זה יעזור". הוא חשב קצת ואז אמר: "אין שום בעיה, אעשה זאת, אבל אני נותן חלון זמן של חודש, את הטיסה איני מתכוון לבטל".
חלף חודש והם עדיין לא נסעו, שבוע נוסף חול, התקשרתי אליו כדי לשאול אותו מתי הטיסה שלהם והוא השיב: "אבא אנחנו בדרך לבדיקות, יתכן שלא נצטרך לנסוע…" , "מה??" הייתי בהלם מוחלט, "איך זה? למה לא סיפרת?", "אבא, נבוא בערב ונספר לכם", חיכינו במתח לערב וכשהם הגיעו בני סיפר: "נסעתי לבני ברק ב- 10:00 בבוקר וביקשתי מאנשים להוביל אותי לכולל, הובילו אותי לכולל שנקרא "כולל חזון איש", וראיתי שם אנשים יושבים ולומדים, איש לא הביט בי, הם פשוט היו שקועים בלימוד שלהם. התבוננתי וננעלתי על איש בן 30 לערך כשניגש להכין לעצמו קפה, ניגשתי אליו ושאלתיו אם אפשר לדבר איתו משהו אישי, וכשנעניתי בחיוב שאלתי אותו אם יש לו חובות שהיה שמח להפטר מהם, הוא השיב: "כן, יש לי משכנתא עליה אני משלם, חוץ מזה אני מסתדר", אמרתי לו: "בוא איתי לבנק ואני פורע לך את המשכנתא". הוא הסתכל עלי ולא זז, "אני לא עובד עליך, תבוא איתי ותראה, אני משלם לך את המשכנתא רק תתפלל עלי שיהיה לי ילד". "אני מאמין לך אבל אם לא אכפת לך אנחנו לומדים עד 13:00 הבנק פתוח עד 13:30". חיכיתי כמו ילד טוב במשך שעתיים, לא חשבתי שיגיע יום שמישהו יגרום לי לחכות לו כדי לתת לו כסף במקום לרדוף אחרי.
בשעה 13:00 הלכנו לבנק ופרעתי לו את המשכנתא כולה, מיד אחר כך נכנסנו לטיפול נוסף ולפני שבוע התברר שכנראה הוא הצליח אך כדי להיות בטוחים חיכינו שבוע נוסף, היום הלכנו לבדיקות והנסיעה כנראה מיותרת". קשה לתאר את ההתרגשות והדמעות שנשפכו באותו מעמד, הרגשתי שיש לי חלק בנס הזה בכך שפתחתי את סגור ליבי וסיפרתי מה הציל אותי. "אמץ אברך" הייתי קורה לסיפור הזה אף שאיני בטוח לגמרי מי כאן מסייע למי.
אנשים מספרים על עצמם 7)
