ביטוח הנכסים והרכוש

נאמר בתלמוד: מלח ממון חסר (כתובות סו) ופירש רש"י בזה הלשון: "הרוצה למלוח ממונו, כלומר לגרום לו שיתקיים יחסרנו לצדקה וחסרונו זהו קיומו".

למדים אנו מדברי התלמוד שהביטוח הטוב והיציב ביותר לשמירת ממונו של האדם, הוא על ידי שירבה בצדקה ובגמילות חסדים, וירויח מכך שני דברים, גם לשמירת ממונו, וגם לשכר רב בעולם הבא.

מסופר על רבי אברהם אנטקי שהיה גר בחלב שבסוריה, והאיש ירא ה' ותלמיד חכם, אך לא רצה להנות מכתרה של תורה והיה מתעסק במסחר, מכר בדים לבנים שהביא מהודו וממנצ'סטר שבאנגליה. גם את בנו הבכור העסיק בחנותו. הכל כיבדוהו והוקירוהו, דיבורו בנחת עם הבריות, הליכותיו נאות ומשאו ומתנו באמונה.

באחד הימים ניגש לביתו פקיד ראשי בחברת הביטוח ואמר לו: "רבי אברהם! מדוע אינך מבטיח את סחורותיך בחברת הביטוח שלנו המעסיקה פקידים יהודים?"  אמר לו רבי אברהם: "בוא אלי לחנות ונדבר על זאת".

למחרת ניגש אליו הפקיד היהודי ואמר לו רבי אברהם : "ראה, כל סחורותי מבוטחות, הנה רשימת הביטוח". וברשימה שמות תלמידי החכמים והישיבות המקבלים ממנו את כספי ביטוח סחורותיו.

ושאל הפקיד: "מה זאת?"

השיב לו ר' אברהם: "את דמי הביטוח לכל סחורה שאני קונה, אני מעביר לישיבות ולתלמידי חכמים".

באחד הימים נודע כי אניה המביאה סחורות לחלב טבעה בים, ובאניה סחורות של יהודים וערבים שבסוריה, אך לאחר מכן הובאו כל החבילות שהיו על שמו של ר' אברהם אנטקי, לסחורה שהוא הזמין לא קרה מאומה, רק אצלו אפשר היה להשיג את האריג הלבן שהובא מהודו, כל אנשי העיר קנו אצלו והוא התעשר.

ובבוא אליו שנית פקיד חברת הביטוח, אמר לו ר' אברהם: "רואה אתה, כי סחורותי מבוטחות ולא קרה להם מאומה…"